תרגול שליפה: למה להיזכר עדיף על לחזור ולקרוא

מאיפה הגיעו 80% ו־36%

קרפיקי ורודיגר פרסמו ב־2008 ב־Science ניסוי על זוגות מילים סווהילי־אנגלית. אחרי שהסטודנטים למדו פריט ושלפו אותו נכון פעם אחת, הקבוצות עשו איתו דברים שונים:

• קבוצה אחת המשיכה לתרגל שליפה - להיבחן שוב גם על פריטים שכבר ידעה.
• הקבוצה השנייה המשיכה ללמוד מחדש את הפריטים, בלי מבחן נוסף.

שבוע אחר כך, מי שהמשיכו להיבחן זכרו כ־80% מהמילים. מי שהמשיכו ללמוד מחדש זכרו כ־36%. ההבדל נוצר אחרי שהמילה כבר נענתה נכון, לא בזמן הלימוד הראשוני.

למה זה מפתיע

לפני הבדיקה החוקרים ביקשו מהמשתתפים לנבא כמה יזכרו. כולם ניחשו בערך 50%; אף קבוצה לא חזתה את הפער.

התחושה לא תמיד עוזרת לבחור תרגיל. קריאה חוזרת זורמת; ניסיון להיזכר גורם ליותר טעויות. בניסוי דווקא התרגיל המגושם יותר הוביל לזכירה טובה יותר בהמשך.

גם ילדים נמשכים למה שקל. לכן כדאי שהתרגול ייתן להם הזדמנות לנסות, ויציג את התשובה מיד אחרי הניסיון.

מחקרים נוספים מצאו דפוס דומה

ב־2006 רודיגר וקרפיקי מצאו דפוס דומה גם בטקסטים. יש כאן סייג חשוב: בבדיקה מידית, חזרה על החומר יכולה להיראות טובה יותר. היתרון של השליפה מופיע כשהמדידה נדחית בכמה ימים.

ב־2011 השוו קרפיקי ובלאנט תרגול שליפה למיפוי מושגים. במבחן זכירה מאוחר, השליפה הובילה גם שם.

מטא־אנליזות של רולנד (2014) ושל אדסופה, טרוויסאן וסונדרראג'אן (2017) בדקו מאות ניסויים ומצאו יתרון עקבי לתרגול בחינה על פני חזרה. היתרון היה גדול יותר כשניתן משוב אחרי הניסיון וכשהבדיקה נדחתה.

הסקירה של דנלוסקי ועמיתיו מ־2013 דירגה את תרגול הבחינה בקבוצת התועלת הגבוהה, לצד תרגול מפוזר, ומעל טכניקות פופולריות כמו סימון בטוש או סיכום חוזר.

איך עושים את זה בבית

כלל אצבע: אם התשובה פתוחה מול העיניים, הילד קורא. כדי לתרגל שליפה צריך להסתיר אותה לכמה שניות.

• כסו את התרגום. זה תרגיל ביתי שמיישם את העיקרון; הוא לא זהה בדיוק לניסוי מ־2008.
• החליפו כיוון. אנגלית→עברית בודק זיהוי. עברית→אנגלית דורש שליפה. תרגלו את שניהם.
• תנו ניסיון לפני עזרה. אחרי הניסיון אמרו את התשובה הנכונה. המשוב הוא חלק מהתרגול.
• המשיכו גם אחרי הצלחה. בניסוי של 2008 הקבוצה שהמשיכה להיבחן על מילים שכבר ידעה היא זו שהגיעה ל־80%.

אפשר לנסות עכשיו: בכל דף נושא יש תרגיל שליפה סגור, עם תשובות שנפתחות רק אחרי שהילד ניסה.

איך זה נכנס למילה מיאו

במשחקים של מילה מיאו הילד צריך לענות: לבחור תמונה, לחתוך מילה, לבנות קרש בגשר או לומר את המילה בקול. אין כפתור ״הבנתי״ שמחליף ניסיון.

כל מילה חדשה מקבלת גם סבב בכיוון ההפוך, ולא רק זיהוי של תמונה. כך זה נראה במשחקים, וכך זה משתלב בשיעור.

שליפה היא רק חצי מהסיפור. גם מתי חוזרים על המילה משנה, וזה תפקידה של החזרה המרווחת.

מקורות

1. Karpicke, J. D., & Roediger, H. L. (2008). The critical importance of retrieval for learning. Science, 319(5865), 966–968. doi:10.1126/science.1152408
2. Roediger, H. L., & Karpicke, J. D. (2006). Test-enhanced learning: Taking memory tests improves long-term retention. Psychological Science, 17(3), 249–255. doi:10.1111/j.1467-9280.2006.01693.x
3. Karpicke, J. D., & Blunt, J. R. (2011). Retrieval practice produces more learning than elaborative studying with concept mapping. Science, 331(6018), 772–775. doi:10.1126/science.1199327
4. Rowland, C. A. (2014). The effect of testing versus restudy on retention: A meta-analytic review of the testing effect. Psychological Bulletin, 140(6), 1432–1463. doi:10.1037/a0037559
5. Adesope, O. O., Trevisan, D. A., & Sundararajan, N. (2017). Rethinking the use of tests: A meta-analysis of practice testing. Review of Educational Research, 87(3), 659–701. doi:10.3102/0034654316689306
6. Dunlosky, J., Rawson, K. A., Marsh, E. J., Nathan, M. J., & Willingham, D. T. (2013). Improving students' learning with effective learning techniques. Psychological Science in the Public Interest, 14(1), 4–58. doi:10.1177/1529100612453266